<h1>צרור החיים הדרך האחד עשר דיני החופה סימן ג'</h1>
<h2>דף ח:</h2>
ומנהג שאין נושאין מפסח ועד עצרת מטעם שמתו י"ב [נ"א י"ט] אלף תלמידים של ר' עקיבא שלא נהגו (בו) כבוד אלו לאלו.
ואפילו בשבוע שחל תשעה באב להיות בתוכו מקדש, ובלבד שלא יעשה סעודה. כן מוכח ביבמות פרק החולץ (מ"ג, א').
ואין נושאין נשים במועדים דכתיב ושמחת בחגך ולא באשתך, ואמרו אין מערבין שמחה בשמחה. ואין נושאין נשים בשבת, שלא יהא כקונה בשבת כדאיתא בירושלמי. וגם חול המועד מטעם דאין מערבין שמחה בשמחה. וסמכו בירושלמי מדכתיב (בראשית כ"ט) מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת. וביום הכפורים אין נושאין. כדמוכח ביומא (י"ג, ב') גבי כהן שהיו מפרישין לו אשה שבעה ימים קודם יום הכיפורים, ובההיא שקליא וטריא לא אמרינן דלנסבא בההיא יומא. וערב הרגל נושאין. דאי משום דשמחה וטרחא, חד יומא הוא. ואי משום ביטול פריה ורביה שמא ישהה עד לרגל ונמצא בטל מפריה ורביה, לחד יומא לא משהי איניש. ומחזיר אדם גרושתו במועד, שאינה תחלה ואינה חדשה, ודוקא גרושה מן הנשואין אבל מן האירוסין חדשה היא לו ואיכא שמחה.
ואמרו הגאונים ז"ל, דאע"פ דאין כונסין במועדים, אבל אם כנס קודם הרגל יום או יומים יכול לעשות סעודת השמחה בי"ט, כדאמרינן גבי סוכה (כ"ה, ב') וליכלו בסוכה ולחדו תמן, ואמרי' אין שמחה אלא בחופה. אלמא כי כבר כנס קודם הרגל, והשמחה עם שושבינין עושה ברגל.
